טקסים
עם נועם InI בן דוד
״כילד, אני זוכר אותי מחפש משמעות
ככל שאני מתבגר אני נזכר שמצאתי.״
לא ידעתי לקרוא לזה בשם, אבל שהתחלתי להיחשף יותר ויותר לעולם המוזיקה ועולמות הרוח,
עוד ועוד לילות תחת הכוכבים ובחיק האמא הגדולה,
הייתה שם תחושה חזקה שיש משהו מעבר למה שאני רואה,
מעבר למה שמסבירים לי.
אני זוכר רגעים של שקט, של התבוננות, של שאלות שלא קיבלו תשובה.
משהו בי המשיך לחפש. אחד החיבורים החזקים שאני זוכר היה עם קבוצת כוכבים קטנה בשמיים
שתמיד ידעתי שאני מחובר אליה, שהיא מדריכה אותי ושהיעוד שלי וההגשמה שלי בחיים האלו איכשהו שזורים בה.
קראתי לה ״הפטריה הקטנה״.
הייתי בן 13, אני זוכר בבירור את החיבור העמוק והאישי שהיה לי עם עץ מסוים שם באחד הגנים הציבוריים של רמת השרון
ובאמצעות נוכחותו העוצמתית הייתי מתחבר לקונסטלציה הזו והוא היה לי כאנטנה עצומה שעוזרת לי להתכייל.
לימים הבנתי שהפטריה הקטנה שלי אלו לא אחרות אלא הפליאדות בכבודן ובעצמן -
7 האחיות הקסומות.
הדרך אל הטקס
עם השנים פסעתי שבילים, למדתי לקרוא שפות וסימנים..
שהראו על מקומות מיוחדים ומפגשים עם אנשים. מתוך החיים קרוב לטבע, תרגול מדיטציה, נשימה ויוגה.
הרגשתי מסונכרן עם הכל ודרך כך מובל אל חוויות שהמשיכו לפתח לי עוד ועוד דלתות..
עולם הטקסים נכנס לחיי כך לאט לאט.
בהתחלה סקרנות אדירה דחפה אותי ובהמשך ההכרה העמוקה שיש כאן דרך, היא זו שמחזיקה אותי..
מהו טקס עבורי
עולם הטקסים הוא רחב מאוד, עמוק מאוד.. רב מימדי, מגוון ומסתורי.
כבר בסיפורי האנושות העתיקים ביותר ערכו חכמים טקסים שונים מסיבות שונות.. וגם היום, ככה זה.
אם היו מבקשים ממני לשזור חוט מקשר בין כל הטקסים שבעולם הייתי אומר ש 3 אבני היסוד הן:
כוונה, פעולה ואמונה.
הטקסים עוזרים לנו להתחבר מחדש למה שכבר קיים.
לכוונת הלב שלנו, לזיכוך הדרך שלנו, לריפוי הגוף והנפש ולהבנה עמוקה יותר של החיים ובפרט של החיים שלנו .
במרחב הטקסי אנחנו נוכחים דרך תנועה, מדיטציה, ריקוד, צלילים, מוזיקה, שירה, עשן … ופעולות מדויקות נוספות, שכולן
מתקשרות בינם לבין עצמם ופועלות ברבדים שונים של ההוויה.
הגישה ללימוד הקודים והצפנים של עולם המסתורין הזה דורשת ממני ומכל מתרגל שהולך את הדרך -
תרגול מתמיד, התמסרות טוטאלית, ללמוד בכל פעם מחדש להיכנס לתודעה שקטה,
לשכל קר,לתודעה טקסית, לקשב עמוק, להסכים לקבל את המציאות כמו שהיא בענווה
ולהתמסר אל כוחות שהם חזקים יותר מאיתנו - אל הלא נודע.
טקס לימד אותי לשאול
מה הכוונה שלי? מדוע אני עושה את מה שאני עושה?
לאן אני מכוון את סירת המפרש של חיי- לטווח הקרוב והרחוק?
אילו כוחות חלים עליי? אילו כוחות אני משרת דרך פעולותי ומחשבותי?
מה אני נוצר בליבי ומה אני מקדש למען 7 דורות קדימה? מה אני מוכן להשיל מעליי ולשחרר?.. ועוד ועוד..
אני זוכר רגעים בתוך טקסים שהם פשוט רגעי חסד שלא יסולאו בפז.
רגעי עוצמה שקטים בהם משהו בי עצר. הזמן זז בקצב אחר, הנשימה השתנתה. הלב נפתח.
והייתה שם בהירות - תחושות ברורות. אינטואיציה שמתחדדת והעמקה בהכרה עצמית.
לאט לאט, למדתי שהטקס הוא לא רק משהו שאני נכנס אליו ויוצא ממנו
אלא דרך שבה אני בוחר לחיות.
סווט לודג'
אוהל הזעה
הסווט לודג׳ הוא עבורי חזרה לרחם.
כניסה מודעת אל המקום בו התאפשר לנו לשמוע ולחוש לראשונה את פעימת החיים .הלב של אמא שלנו - תוף התפילה. מרחב של חום, חושך, תפילה ושירה שבו משהו מתמוסס ובו בזמן נבנה מחדש. כשאנו מאפשרים לעצמנו לשבת יחד בחושך ומשקיטים את התודעה קורים ניסים.. בין האבנים החמות והאדים, הגבולות מיטשטשים, השריון מתרכך והלב מוצא דרך להיזכר.
את טקס Temazcal המקורי הכרתי בדרום אמריקה .במסע שלי שם.
בנינו אותו על שפת הנחל ובערב נכנסנו להתפלל בתוכו. חבורה של גברים ממקומות שונים בעולם. יצאנו בזריחה, מבסוטים עד אין קץ נכנסנו למים הקרים שעשו את דרכם מרכס ההרים העצום שהשתרע מלפנינו… ומאז רכשתי את אהבתי העמוקה לטקס הזה. לימים עשיתי את דרכי כ״שומר אש״.. למדתי המון , חייתי קרוב לאש פתוחה כמה שנים טובות.. היה לי לכבוד גדול להתחיל ללמוד את מלאכת האש באופן טקסי יותר.. אז ליוויתי תקופה ארוכה סווטים מבחוץ ושמרתי את האש, דאגתי לעצים ולאבנים וכל הזמן לתפילה המחברת את התהליך הפנימי שאנשים בתוך ה״היניפי״ עוברים יחד עם אש החיים האוניברסלית - אש של אמת ושל חופש תודעתי. בתוך הזמן נחנכתי עוד ועוד בעיקר דרך הנשים שבחיי לעבודה עם גוף הרגש , בעצם לעבודה עם המים וכך במקביל למוכנותי בתהליך הבגרות שלי קיבלתי את הברכה והרשות מהמורים שלי למזוג את המים על האבנים ולהנחות את כל הטקס.
הסווט הוא חוויה שמביאה ענווה עמוקה ושייכות -
לאנשים שסביבינו, לחיים ולאדמה שתחת רגלינו.
יצא לי להנחות טקסי סווט לודג׳ בכמה וכמה ארצות בעולם - ישראל, אנגליה, שוויץ, גרמניה, מקדוניה, פורטוגל.. קהילות ואנשים שביקשו להתחבר בעוד רמה,
דרך טקס המשלב אדמה אש מים ורוח.
טקס קקאו
קקאו הוא הרבה מעבר למשקה —
הוא ישות חיה, רוח עתיקה הנושאת את תדר הלב.
במסורות הקדומות הוא נודע כ IX CACAO, שומר הסף הרך, Xocolatl –
המשקה המריר-מקודש שחיבר בין אדם לאדמה, בין גוף לרוח.
המקור שלו הוא באזור מרכז ודרום אמריקה הטרופית אבל מבחינת תרבות, טקס ושימוש רוחני הקקאו מזוהה במיוחד עם מקסיקו ומרכז אמריקה:
האולמקים, המאיה, האצטקים ועוד שבטים רבים השתמשו בו.
הקקאו מזמין אותנו להיפתח בעדינות, להסיר שכבות של הגנה ולפגוש את עצמנו באמת פשוטה וכנה. העבודה האנרגטית עם הקקאו מעוררת את מרכז הלב, מרחיבה את היכולת להרגיש, לאהוב, ולנוע מתוך חיבור עמוק יותר לעצמנו ולאחר. יש בו חכמה שקטה, כזו שאינה דוחפת אלא מזמינה – להאט, להקשיב, ולזכור.
הקקאו מתגלה בפנינו דרך האיכויות של האלה הגדולה – רכות עוצמתית, הכלה אינסופית, חמלה, חושניות, תנועה, מעגליות, לב פתוח ויכולת לרפא דרך נוכחות. הקקאו מזכיר לנו שהדרך אל הרוח הינה דרך חיבור עמוק אל הלב הפועם של החיים.
טקסי הקקאו יכולים להגיע למאות משתתפים וכמובן שמעגלים קטנים ואינטימיים זה גם נהדר. אני בכל פעם נפעם מחדש מעוצמתו של הטקס הזה.
כלכך הרבה חכמה יש בעולם הזה.
כשהתפילה וההתקדשות שזורות יחד עם מגע עם האדמה ועם האלמנטים נוצר חיבור קסום של שמים וארץ. מקום בו תפילות נענות, בהירות מתקבלת, הסנכרון מורגש ואנרגית החיים ערה.
קונצרט טקסי
ceremonial concert
מסע מוזיקלי עשיר שלוקח אותנו למחוזות רחוקים בתוכנו דרך סאונד, מוסיקה, שירה ותפילה
an invitation for a healing journey were we open a portal for us to enter the magical realms of the medicine frequency.
עם הזמן כשהתחלתי להרים את הראש אל מעבר לסיפור האישי שלי הבנתי שהטקסים אינם עומדים לבד . הם חיים בתוך מרקם של אנשים, של הקשרים, של חיבורים ושל לבבות שנפגשים.
לכן יש משהו בכוחה של קהילה שמחזיר אותנו הביתה
זו הרגשה של שייכות עמוקה וזה מרפא פצעים עמוקים,
וכל אחד מהטקסים האלה, הוא לא רק חוויה בפני עצמה, אלא חלק מדרך,
דרך שמזכירה שוב ושוב -
להאט, להקשיב, ולהישאר קרוב למה שחשוב באמת
כי הזמן הוא עכשיו.
טקסי מעבר
חניכה לבגרות | חתונה | הורות
ישנם סוגים רבים של טקסי מעבר, לעיתים מגיע נקודת זמן בחיים בה מתבקש מאיתנו לעצור, ולתת תוקף למה שכבר קיים.
למה שהיה בעבר, ולכוונן את הכלים שלנו מחדש לקראת מה שעתיד לבוא.
אחת החניכות שאני מאוד אוהב לעשות זה עם ילדים ונוער בגילאי המעבר שלהם מילדות לבגרות.
אני וההורים יושבים יחד ומתאימים טקס התואם לילד/ה.
זה תהליך מרגש מאוד התומך בעיצוב דמותם והולך איתם בזכרון החיים.
